ההיסטריה העונתית של השמאל

הכישלון המסתמן בשיחות עם הפלסטינים החל אתמול לתת את אותותיו בישראל בצורה של קמפיין חדש מבית מדרשו של השמאל הישראלי. הכוונה כמובן למסע האימה החצי שנתי בדבר בידודה והחרמתה של ישראל. אם בעבר ההתמקדות היתה בחרם מדיני או בתביעה של קציני צה"ל לבית הדין הפלילי בהאג אזי אתמול זכינו לאיום חדש או לחרם כלכלי שיפגע בכלכלת ישראל ובעצם בכיס של כולנו. שורה מכובדת מאד של אנשי עסקים התגייסה לקמפיין ההפחדה הנוכחי וצוטטה כחרדה מאד ממצב בו תוצרת ישראל תוחרם בעולם.

הפרסומים האלו, שכרגיל פומפמו באופן בוטה ונחרד, חשפו שוב את ההיגיון הבסיסי ששולט בשמאל הישראלי

לפיו המדינה היא זו שאשמה בלעדית בכישלון המו"מ עם הפלסטינים. עובדות כמו המוכנות העקרונית של כל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, לוותר על רוב חלק ארץ ישראל המצויים ביו"ש לא מפריעות למשוכנעים לראות בירושלים את האשמה היחידה במצב המדיני בארץ. כך קורה שאבו מאזן וחבריו מקשיחים כל הזמן את עמדותיהם ומסרבים לוותר על זכות השיבה או להכיר בישראל כמדינה יהודית אבל ישראל היא שאשמה במתרחש.

הגישה החולנית הזו היא ללא ספק פתולוגיה נפשית חולנית של עם או לפחות חלקים מתוך עם שלעולם לא מסוגל לראות את יתרונותיו ואת מעשיו הטובים. במקום לראות כמה ישראל ויתרה וכמה ראוי כעת לצד השני לוותר ולקבל אותנו, יש ישראלים שממשיכים לראות בעצמם את האשמים במצב. הקבלה המוחלטת הזו של הנרטיב הפלסטיני היא אובדן כל יכולת הכרה בערכו העצמי של עם ישראל כבעל זכויות קיום במזרח התיכון במולדת אבותיו.

גישה כזו לחיים כמובן לא תוביל לעולם להסכם שלום או לכל סוג של רגיעה עם עמי האזור. שהרי מדינות ערב והפלסטינים מריחים את החלושה הישראלית הזו ומעריכים שעם עוד קצת לחץ מדינת ישראל תקרוס אל תוך עצמה ותחרב. שהרי לנותני הטון המרכזיים בה אין שום עמוד שדרה לאומי אמיתי. כך שוב קורה שהשמאל הישראלי, דווקא משום נמיכות הקומה שלו, מרחיק את הסכם השלום עם הערבים.

מעבר לכך על ישראל להפסיק להיחרד כל פעם מחדש מהאפשרות של חרמות עולמיים עליה. שהרי מי שמאמין באמת הפנימית שלו, מוכן להילחם עליה גם אם מלחמה זו משמעותה ויתור על תענוגות החיים וקוקטיילים אפנתיים באירופה.